גזר דין בתיק ת"פ 36836-12-10

מעשי הנאשם והרשעתו

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום במסגרת הסדר דיוני. על פי האמור ב אישום הראשון בכתב האישום עבד הנאשם כשליח בפיצרייה למשך מספר חודשים ופוטר מעבודתו ביום 17.12.10  לערך. עקב פיטוריו, ביום 19.12.10 בשעה 03:00 לערך, הוא הגיע לפיצרייה "פיצה האט", כשהוא מצויד בבקבוק המכיל דלק אותו רכש מבעוד מועד. הוא שפך את הדלק על אחד האופנועים בבעלות הפיצרייה , שחנה בסמוך לשלושה נוספים שבבעלותה ,הצית את האופנוע באמצעות מצית ונמלט מהמקום. כתוצאה מכך נשרפו ארבעת האופנועים (כשאחד מהם נשרף כליל). על פי אלה הנאשם הודה והורשע הנאשם בכתב האישום בעבירה של הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק").

על פי האמור באישום השני ביום 20.12.10 בשעה 06:35 לערך, עוכב הנאשם ונחקר באזהרה בתחנת משטרת מסובים ביחס לאירוע המתואר באישום הראשון. לאחר חקירתו הוא שהה בפיקוח השוטרות לי חן שלמה ויונית בושרי כשהוא מעוכב ואזוק. הנאשם ביקש מהן לצאת מהחדר כדי לעשן סיגריה והן סירבו. הוא החל להתקדם לעבר דלת היציאה מן החדר ועל אף הפצרות השוטרת לי חן הוא הוציא סיגריה, הכניסה לפיו ואמר לה "אני מעשן, לא מעניין אותי כלום". היא נעמדה מולו במטרה לחסום את יציאתו ואחזה אותו בכתפו, בתגובה היכה אותה הנאשם בחוזקה בראשה באמצעות האזיקים שלידיו, דחפה והפילה ארצה ולא חדל מכך גם לאחר נפילתה. בהמשך לכך זעקה יונית לעזרה וניסתה לסייע ל-לי חן, אך הנאשם היכה גם אותה בצווארה עד אשר הפסיקו אותו ממעשיו שני שוטרים שהגיעו למקום. בהמשך פנה הנאשם ל-לי חן ואמר לה :"את רוצה שאני אפרק אותך שוב?". כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו ל- לי חן חתך בקרקפת וחבלה בצוואר וליונית חבלה בצוואר ומכאוב.

על פי אלה הורשע הנאשם בשתי עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק,, בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק,  תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק,   בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק ובעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

ההסדר

ההסדר אותו גיבשו הצדדים כלל הסכמה בדבר עריכת תסקיר בעניינו של הנאשם. וכן הוסכם, כי טרם מתן גזר הדין יופקדו סכומי הפיצוי הבאים: 20,000 ש"ח כפיצוי על הנזק שנגרם לאופנועים שהצית, 5,000 ש"ח לשוטרת לי חן שלמה ו- 2,000 ש"ח לשוטרת יונית בושרי. עוד הוסכם, כי התביעה תעתור לעונש של 12 חודשים מאסר בפועל, מע"ת ופיקוח של שירות המבחן לצורך השלמת ההליך הטיפולי בו החל הנאשם. ואילו טיעון ההגנה לעונש יהיה באופן חופשי, תוך שהסנגור ציין, כי יעתור לעונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. יוער, כי סכומי הפיצוי הופקדו עוד טרם שמיעת הטיעונים לעונש.

התסקיר והנסיבות האישיות

בעבור הנאשם יליד 1992, הוגש תסקיר בו תוארו קורות חייו ותולדות משפחתו והובאו פרטים אודות ההליך הטיפולי שעבר הנאשם במסגרת שירות המבחן. הנאשם הינו הבכור מבין 3 אחים אשר הוא דיווח על קשר קרוב עמם. הוא נעדר עבר פלילי והוריו בשנות החמישים. אביו פקיד בבנק והאם מנהלת חשבונות. קצינת המבחן התרשמה, כי המדובר בהורים תומכים ומסגרת משפחתית מתפקדת כך, שביצוע העבירות הנוכחיות עומד בפער להתנהגותו של הנאשם ולהתנהלות המשפחה כולה. מיחס ההורים כלפיו בולטת אמביוולנטיות, שכן מחד גיסא הם תומכים בו ומאידך גיסא הם כועסים עליו.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד, מבלי שהשלים את בחינות הבגרות. הוא פירט בפני קצינת המבחן, כי התקשה בלימודים והחל מכתה יא הועבר למגמת חשמל. ובמקביל ללימודיו עבד בפיצרייה כשליח על אופנוע , עד שפוטר. קצינת המבחן התרשמה, כי המדובר בבחור סגור ומתבודד ועצם שילובו בכיתה המתאימה לנתוניו ועבודתו, היטיבו עמו. כמו כן היא התרשמה מכך, כי עובדת היותו הבן הבכור העמידה בפניו ציפיות, עימן התקשה להתמודד, מה שפגע בדימויו העצמי והחלישו. כחודש לאחר מעורבותו בעבירות, הוא היה אמור להתגייס לצבא, אך לאור הנסיבות, גיוסו נדחה. בשיחה במסגרת הצבאית הוא הביע רצון להתגייס ולפתוח דף חדש וכך גם בפני קצינת המבחן. 

שירות המבחן התרשם, כי התנהגות הנאשם בעת ביצוע העבירות היתה אימפולסיבית וחריגה להתנהגותו ברגיל. במהלך תקופת הפיקוח במסגרת השירות הוא שולב בקבוצה טיפולית לעצורי בית ובהמשך טופל במסגרת פרטנית לבר שירות המבחן. הוא שיתף פעולה במהלך הטיפול, אם כי בשל אופיו המופנם,  שהתעצם בשל ההליך המשפטי, הוא התקשה לשתף בקורותיו. באשר לביצוע עבירת ההצתה הוא הסביר, כי הרקע לכך היה פיטוריו בנוכחות חברים,שגרם לו לתחושת השפלה וכעס. תחילה לא היה מודע לחומרת מעשיו אך הוא נבהל לאחר שהאש התלקחה ונמלט מהמקום. באשר לעבירת תקיפת השוטרות הוא הסביר, כי היה במצב של לחץ וחוסר אונים בעת החקירה והגיב באלימות להתנהגות המתלוננת שנתפסה על ידו באופן שלילי. קצינת המבחן התרשמה, כי כיום הוא מודע לחומרת מעשיו ומביע חרטה, כולל לגבי הנזק שהסב. על אף חומרת המעשים המליץ שירות המבחן, כי במידה ויוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל הרי שמוטב, כי ירוצה בעבודות שירות וכן המליץ להעמידו בפיקוח השירות במקביל לטיפול הפרטני אותו הוא מקבל.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה  עמד על פרטי ההסדר והפנה לתסקיר הממליץ על אפיק טיפולי בעניינו של הנאשם. הוא הדגיש את העובדה, כי עתירתה העונשית של התביעה מתמצה ב-12 חודשי מאסר בפועל לאור התסקיר החיובי, עברו הנקי של הנאשם, ההודאה, החרטה ושיתוף הפעולה עם שירות המבחן. התובע טען, כי לא ניתן להסתפק בעניינו בעונש של  מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות מאחר והמדובר בשני אישומים הנובעים מתוך התנהגות בריונית ואלימה, הן כלפי רכוש והן כלפי גוף. הוא טען, בהקשר לרקע ביצוע העבירה שבאישום הראשון, כי אדם המפטר אדם אחר איננו צריך לחשוש מפני נקמה. הוא עמד על הסיכון לסביבה, הטמון בהצתה ובוודאי כזו המתרחשת בתוך אזור מגורים. הסיכונים האלה התממשו. באשר לאישום השני, טען התובע, כי גם הוא ממחיש את ההתנהגות הכוחנית של הנאשם וביקש לדחות את הסבר הנאשם לפשר מעשיו בפני שירות המבחן לפיו הוא ראה בהתנהגות השוטרת כהתנהגות כוחנית וקנטרנית. לאור כל אלה הוא עתר להשית על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, שכן לדידו ריצוי המאסר בעבודות שירות אינו משקף את האינטרס הציבורי והאינדיבידואלי. הוא סבר, כי התסקיר לא שיקף את נבכי לבו של הנאשם בשל הסתגרותו המשליכה על מסוכנות ולכן, כך התובע, לא ניתן להעריך מהו הסיכוי שהנאשם יחזור על המעשים. לפיכך, התביעה מעוניינת, כי ימשיך להיות מטופל. על כן עתר להשית את עונש המאסר בפועל, מע"ת, את הפיצוי שכבר הופקד וכן את הליווי הטיפולי של שירות המבחן.

ב"כ הנאשם טען, כי זהו המקרה הקלאסי בו יש להעדיף את הפן השיקומי על פני הגמול. הוא הפנה לפסיקה המשקפת את גישתו.  כמו כן הפנה לתסקיר ו-חווה"ד של הממונה על עבודות השירות, מהם עולה, כי המדובר בצעיר כבן 18.5 שחטא , אך הביע מייד צער וחרטה. כבר בחקירתו במשטרה הוא הודה בביצוע המעשים הסנגור תיאר את המעשים ככישלון נקודתי של רגע. הוא טען, כי הנאשם עמד להתגייס לצבא וכעת כל ההליכים הושעו ולאחר שיינתן גזר הדין יוכרע נושא גיוסו. ב"כ הנאשם סבור, כי עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח יקפד כל אפשרות של גיוסו לצה"ל, בעוד שעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות יאפשר את גיוסו לצבא. לדבריו, הנאשם למד את לקחו והוא היה במעצר מיום 20.12.10 ועד ליום 13.1.10, תקופה שהיתה טראומטית עבורו ועבור הוריו. מאז שחרורו ממעצר הוא היה נתון במעצר בית. לטענת ההגנה ראוי להתחשב גם בכך מאחר ובמהלך תקופה זו הוא השתתף בקבוצה טיפולית וההתרשמות של שירות המבחן ושל הממונה על עבודות השירות לגביו היתה חיובית ביותר. הסנגור ציין, כי בהמשך התקופה בית המשפט העליון הסיר את מגבלת האיזוק האלקטרוני שהוטלה על הנאשם מאחר וגם הוא התרשם, כי המדובר בבחור חיובי ממשפחה נורמטיבית היודעת להציב לו גבולות. לפיכך עתר הסנגור לכבד את המלצת הגורמים המטפלים ולהימנע מלהטיל עליו עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, לכבד את חרטתו והתנצלותו ואת המצב אליו נקלעו גם הורי הנאשם שהם אנשים נורמטיביים. על כן ביקש ביקש, כי בית המשפט יגזור על הנאשם עונש מאסר שיוכל לשאת בו  בעבודות שירות ואשר יפחת מ- 6 חודשים כדי לאפשר לנאשם לשוב למסלול חייו ולהתגייס לצבא.

הנאשם, הביע צער על מעשיו והבטיח שלא יחזור על כך.

שיקולי הענישה

אין ספק, זהו מקרה קשה. ראשית, המדובר בסדרה של עבירות חמורות, הצתה ועבירות של אלימות כלפי שוטרים. שנית, הוא קשה ומורכב בכל הנוגע לענישה הראויה על לנאשם. התלבטתי, לא מעט, כפי שארחיב בהמשך, בכל הנוגע לענישה זו.

על עבירות ההצתה נאמר כבר רבות בפסיקה.

ב-ע"פ 8418/04 דוידוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1),5053, אמר כב' השופט ג'ובראן את אלה:

            "כבר נקבע לא אחת, כי עבירת ההצתה נמנית על העבירות היותר חמורות בחוק העונשין, באשר היא כרוכה בסיכון רב ובנזקים גדולים לרכוש ולנפש. על כן, מצווה בית המשפט לנקוט במדיניות ענישה מחמירה, כדי למגר תופעה זו ששוב אינה נדירה."